לאחר ששברה את השליטה מספרד, הרפובליקה ההולנדית הקלוויניסטית בעיקרה יצרה פסל אחד בעל מוניטין בינלאומי, הנדריק דה קייזר (1565–1621). הוא גם היה האדריכל הראשי של אמסטרדם, ויוצר כנסיות ומונומנטים מרכזיים. עבודת הפיסול המפורסמת ביותר שלו היא קברו של ויליאם השקט (1614–1622) ב-Nieuwe Kerk בדלפט. הקבר היה מפוסל משיש, במקור שחור אך כעת לבן, עם פסלי ברונזה המייצגים את ויליאם השקט, תהילה לרגליו, וארבע המעלות הקרדינליות בפינות. מכיוון שהכנסייה הייתה קלוויניסטית, הדמויות הנשיות של המעלות הקרדינליות היו לבושות לחלוטין מכף רגל ועד ראש.[23]

תלמידיו ועוזריו של הפסל הפלמי ארטוס קווילינוס האב אשר משנת 1650 ואילך עבד חמש עשרה שנים על בניין העירייה החדש באמסטרדם מילאו תפקיד חשוב בהפצת פיסול הבארוק ברפובליקה ההולנדית. המכונה כעת הארמון המלכותי על הסכר, פרויקט הבנייה הזה, ובמיוחד עיטורי השיש שהוא ובית המלאכה שלו ייצרו, הפכו דוגמה למבנים אחרים באמסטרדם. לפסלים הפלמים הרבים שהצטרפו לקוולינוס לעבוד על הפרויקט הזה הייתה השפעה חשובה על פיסול הבארוק ההולנדי. הם כוללים את רומבוט ורהולסט שהפך לפסל המוביל של אנדרטאות שיש, כולל אנדרטאות קבורה, דמויות גן ודיוקנאות.[24]

פסלים פלמים נוספים שתרמו לפיסול הבארוק ברפובליקה ההולנדית היו יאן קלאודיוס דה קוק, יאן בפטיסט קסברי, פיטר קסברי, ברתולומיאוס אגרס ופרנסיס ואן בוסויט. כמה מהם הכשירו פסלים מקומיים. לדוגמה, הפסל ההולנדי יוהנס אבבלאר (בערך 1666-1706) קיבל הכשרה מ-Rombot Verhulst, Pieter Xavery ופרנסיס ואן Bossuit.[25] מאמינים כי ואן בוסוויט היה גם האדון של איגנטיוס ואן לוגטרן.[26] ואן לוגטרן ובנו יאן ואן לוגטרן הותירו חותם חשוב על כל האדריכלות והעיטור של חזית אמסטרדם של המאה ה-18. עבודתם מהווה את הפסגה האחרונה של סוף הבארוק ואת סגנון הרוקוקו הראשון בפיסול ברפובליקה ההולנדית.